כמה שכיחה פסוריאזיס?

פסוריאזיס היא מחלת עור אוטואימונית כרונית המשפיעה על אנשים מכל הגילאים, המינים והעדות. ההערכה היא שכ-2-3% מאוכלוסיית העולם חולים בפסוריאזיס, מה שהופך אותו למצב שכיח יחסית. עם זאת, השכיחות של פסוריאזיס משתנה לפי אזור וקבוצה דמוגרפית, והגורם המדויק לפסוריאזיס עדיין לא מובן לחלוטין.

במדריך מקיף זה, נחקור את השכיחות של פסוריאזיס, לרבות שכיחותה, גורמי הסיכון והתסמינים. כמו כן, נדון כיצד מאבחנים ומטפלים בפסוריאזיס וכיצד אנשים עם פסוריאזיס יכולים לנהל את מצבם.

שכיחות של פסוריאזיס

כפי שהוזכר קודם לכן, פסוריאזיס פוגעת בכ-2-3% מאוכלוסיית העולם. עם זאת, השכיחות של פסוריאזיס משתנה לפי אזור וקבוצה דמוגרפית. לדוגמה, פסוריאזיס שכיח יותר במדינות מערביות מאשר במדינות אסיה. בארצות הברית, כ-7.5 מיליון אנשים סובלים מפסוריאזיס, שהם כ-2.2% מהאוכלוסייה. באירופה, השכיחות של פסוריאזיס נעה בין 0.5% ל-11.4%, כאשר השיעורים הגבוהים ביותר נמצאו בנורבגיה, גרמניה ודנמרק.

פסוריאזיס יכולה להשפיע על אנשים בכל גיל, אך היא מתפתחת בדרך כלל בין הגילאים 15 עד 35. עם זאת, פסוריאזיס יכולה להתפתח גם בילדים ומבוגרים. פסוריאזיס משפיעה על גברים ונשים כאחד, והיא יכולה להופיע אצל אנשים מכל קבוצה אתנית.

גורמי סיכון לפסוריאזיס

פסוריאזיס היא הפרעה אוטואימונית, שמשמעותה היא שמערכת החיסון של הגוף תוקפת בטעות תאים בריאים בעור. הסיבה המדויקת לפסוריאזיס אינה ידועה, אך מאמינים כי גנטיקה וגורמים סביבתיים ממלאים תפקיד.

מחקרים הראו שגנים מסוימים קשורים לסיכון מוגבר לפתח פסוריאזיס. לכ-10% מהאנשים עם פסוריאזיס יש היסטוריה משפחתית של המצב. אם לאחד ההורים יש פסוריאזיס, הסיכון לפתח את המצב הוא כ-10%. אם לשני ההורים יש פסוריאזיס, הסיכון עולה ל-50%.

גורמים סביבתיים, כגון מתח, זיהומים ופציעות בעור, יכולים גם הם לעורר פסוריאזיס. עישון וצריכת אלכוהול נקשרו גם לסיכון מוגבר לפסוריאזיס.

תסמינים של פסוריאזיס

פסוריאזיס מאופיינת בכתמי עור עבים, אדומים וקשקשים. טלאים אלו ידועים כפלאקים ויכולים להופיע בכל מקום בגוף. האזורים הנפוצים ביותר שבהם מתפתחת פסוריאזיס הם המרפקים, הברכיים, הקרקפת והגב התחתון. עם זאת, פסוריאזיס יכול להשפיע גם על הציפורניים, כפות הידיים וכפות הרגליים.

פסוריאזיס עלולה לגרום לתחושות גירוד וצריבה, והעור הפגוע עלול להיסדק ולדמם. פסוריאזיס יכולה גם לגרום לכאבי מפרקים ונוקשות, מצב המכונה דלקת מפרקים פסוריאטית. כ-30% מהאנשים עם פסוריאזיס מפתחים דלקת מפרקים פסוריאטית.

אבחון פסוריאזיס

פסוריאזיס מאובחנת בדרך כלל על סמך בדיקה גופנית וסקירה של ההיסטוריה הרפואית של המטופל. רופא עור, רופא המתמחה בהפרעות עור, הוא לרוב הרופא המאבחן ומטפל בפסוריאזיס.

במקרים מסוימים, ייתכן שיהיה צורך בביופסיית עור כדי לאשר אבחנה של פסוריאזיס. במהלך ביופסיית עור מסירים דגימה קטנה של עור ונבדקים במיקרוסקופ.

טיפול בפסוריאזיס

פסוריאזיס הוא מצב כרוני, מה שאומר שכרגע אין תרופה. עם זאת, ישנם מספר טיפולים שיכולים לסייע בניהול הסימפטומים של פסוריאזיס ולהפחית את התדירות והחומרה של התלקחויות.

הטיפולים הנפוצים ביותר לפסוריאזיס כוללים תרופות מקומיות, טיפול באור ותרופות סיסטמיות.

תרופות מקומיות מוחלות ישירות על העור וכוללות קרמים, משחות וקרמים. תרופות מקומיות יכולות לעזור להפחית את הדלקת, הגירוד והקשקשים של העור.